top of page

דיאליזה- מה שחשוב לדעת

דיאליזה היא אחד הטיפולים החשובים ביותר ברפואה המודרנית והיא יכולה להחליף את תפקוד הכליות במי שסובל מאי-ספיקת כליות סופית או מצבים רפואיים אחרים.  סקרנו עבורכם את סוגי הדיאליזות העיקריים, ההבדלים ביניהן, הסיבוכים האפשריים והיכולת לבצע את הדיאליזה בבית.

דיאליזה צפקית ניתן לבצע בבית ללא צורך בהגעה סדירה אל המרכז הרפואי

3

המודיאליזה נעשית מספר פעמים בשבוע במרכז רפואי באמצעות סינון הדם

2

דיאליזה היא טיפול רפואי מתקדם שמחליף את פעילות הכליות ומסנן רעלים

1

תקציר

כ-1.2 מיליון אנשים בעולם כולו מטופלים בדיאליזה, שהפכה שבשנים האחרונות לסטנדרט טיפולי באי ספיקת כליות סופנית. דיאליזה (או באנגלית: Dialysis) היא טיפול לסילוק עודפי נוזלים ופסולת מן הדם בצורה מלאכותית, שלמעשה מחליפה את פעילות הכליות בגופנו ונדרשת במצבים של כשל כלייתי סופני, חריף או כרוני.

כשתפקודי הכליות ירודים, מצטברים בדם חומרי פסולת שברמות גבוהות עלולים להיות רעילים ולפגוע באיברים בגוף ולכן יש חשיבות רבה בפינוי שלהם באמצעות דיאליזה. 

מתי מתחילים דיאליזה?

לעיתים, מצב הכליות הירוד בשילוב עם תלונות נלוות כמו צבירת נוזלים, ירידה בתיאבון או במשקל, עייפות, מחלות עצם ופגיעה קוגניטיבית, עלולים להביא להחלטה משותפת של הרופא והמטופל על התחלת דיאליזה.

כיום מטופלים בישראל כ-6,500 מטופלי דיאליזה וממוצע הגילאים שלהם הוא 66 שנים. לאורך השנים ניכרת עלייה בגיל הממוצע של חולי הדיאליזה שנובעת הן מהעלייה בגיל בתחילת טיפולי הדיאליזה והן מהשיפור שחל בהישרדות החולים

הדיאליזה לא מהווה תחליף מושלם לכליה בריאה, כרוכה בסיכונים ובאי נוחות, אבל היא מאפשרת למטופלים חיים לאורך שנים ללא כליות מתפקדות

המודיאליזה (Hemodialysis)

זו השיטה המרכזית לביצוע דיאליזה, במסגרתה מוצא הדם מכלי דם מיוחד ביד (פיסטולה), מועבר דרך מכונה שמסלקת רעלים ומחזירה אותו 'נקי' לגוף באופן רציף במשך 3-5 שעות הטיפול. המודיאליזה מתבצעת 3 פעמים בשבוע בדרך כלל. לפני הטיפול יש לבצע הליך ניתוחי קצר ליצירת גישה לכלי דם מתאים לחיבור למכונה, שמוכר יותר בשם פיסטולה (fistula). כ-90% מחולי הדיאליזה בישראל מטופלים בהמודיאליזה. 

דיאליזה צפקית (Peritoneal Dialysis)

שיטה נוספת לביצוע דיאליזה היא דיאליזה צפקית שבה מוכנס נוזל לחלל הבטן ומתבצע מעבר של חומרי הפסולת מן הדם אל הנוזל. לאחר מספר שעות, הנוזל שהועברו אליו חומרי פסולת מנוקז החוצה מן הבטן. הייחודיות בשיטה זו היא שניתן לבצע את הדיאליזה בבית ללא הגעה לבית החולים או ליחידת הדיאליזה. יש 2 דרכים עיקריות לבצע דיאליזה צפקית:

  • דיאליזה ידנית – הדיאליזה מתבצעת בצורה רציפה לאורך היממה ולא דורשת מכשור מיוחד. נוזל מוכנס לחלל הבטן ולאחר מספר שעות מוצא החוצה ומוחלף בנוזל חדש, הטיפול מתבצע בכל יום כ-4-5 פעמים ביום.

  • דיאליזה אוטומטית – הדיאליזה מתבצעת במשך כ-10-12 שעות, לרוב בשעות הלילה, באמצעות מכונה שמחליפה את הנוזל בצורה אוטומטית.

דיאליזה ביתית

האפשרות לבצע דיאליזה בבית יכולה לחסוך למטופלים הגעה לבית החולים במשך 3 פעמים בשבוע למשך מספר שעות ויכולה לשפר בצורה ניכרת את איכות החיים. בישראל הדיאליזה הנפוצה לביצוע בבית היא הדיאליזה הצפקית, ואילו טיפול המודיאליזה ביתי אינו זמין עבור חולי אי ספיקת כליות סופית.

לפני שתוכלו לבצע את הדיאליזה הביתית עליכם לעבור הליך ניתוחי קצר, שבו יוכנס קטטר אל חלל הבטן שלכם שמטרתו לאפשר את הוצאת הנוזלים בדיאליזה.

לא בטוחים? אל דאגה, ההחלטה על אופן ביצוע הדיאליזה היא החלטה משותפת של הרופא ושל המטופל, ומתחשבת במגוון שיקולים, רפואיים ואישיים, כדי לקבל את ההחלטה הטובה ביותר עבורכם.

סיבוכים וסכנות בדיאליזה

יש מספר גורמים שיכולים לפגוע ביעילות הטיפול ובחייך בזמן טיפולי הדיאליזה, המרכזיים שבהם:

  • מחלות לב וכלי דם: מחלות שמשפיעות על כלי הדם נחשבות סכנה מרכזית למטופלים בדיאליזה. איזון גורמי סיכון למחלות אלה כמו יתר לחץ דם, סוכרת והיפרליפדמיה (עלייה ברמות השומנים בדם) הוא צעד חשוב להפחתת הסיכוי לתחלואה ותמותה.

  • זיהומים: הסיבוך העיקרי הנלווה לטיפולי הדיאליזה הוא זיהום. בחלק ניכר מהמקרים מדובר בזיהום בכלי הדם שדרכו מתבצעת המודיאליזה- הפיסטולה. בחלק ניכר מהמקרים כאשר חולה אינו מעוניין או אינו מספיק לעבור הכנת פיסטולה מתבצעת ההמודיאליזה דרך צנטר המוכנס לכלי דם גדול בחזה או בצוואר ("פרמקאט"). זיהום סביב צנטר זה עלול לגרום לזיהום בדם (אלח דם, Sepsis)- לכן נהוג לומר שפיסטולה עדיפה על פרמקאט.

  • הפסקת טיפולי הדיאליזה: הפסקה של טיפולי הדיאליזה עקב סיבות שונות, לרבות פגיעה באיכות ו'התעייפות' מהמחויבות שדורש הטיפול היא סיבוך אפשרי של טיפולי הדיאליזה. הפסקה זו עלולה לאיים על חיי המטופל. 

דיאליזה – האם זה לתמיד?

לא בהכרח, אך בדרך כלל כן. אם מדובר באי ספיקת כליות חריפה, בחלק מהמקרים הדיאליזה מבוצעת לזמן קצר בלבד עד התאוששות הכליות וחזרתן לתפקוד תקין. במקרים של אי ספיקת כליות סופנית, שהיא תוצר של מחלת כליות מתקדמת לאורך שנים, הכליות לא יחזרו לתפקודן והחולה יזקק לטיפול כלייתי חלופי למשך שארית חייו.

חשוב לזכור שדיאליזה אינה הפתרון היחיד – ישנה אפשרות להשתלת כליה מתורם שנפטר או מתורם חי כתחליף לפעילות הכליות, אך ההמתנה לכליה החדשה עלולה להיות ממושכת בשל מחסור באיברים להשתלה.

דיאליזה היא הליך רפואי מורכב שמושפע מגורמים רבים ודורש איזון עדין על ידי מומחה לאורך תקופה ארוכה. חלק מהמטופלים מתאימים לדיאליזה ביתית, שיכולה לחסוך את הצורך בהגעה תכופה למרכז הרפואי.

bottom of page